ביקורת - הגברת הראשונה של החרבת הזוגיות

אבי עברי

DEC. 09, 2021

בתקשורת בין בני זוג יש מספר מחריבים שכדאי שנדע לחסום אותם בכדי שלא נחסום את בן.ת זוגנו...

תכירו את אחת המחריבות הגדולות של הזוגיות, נעים מאוד הנה היא בפניכם. גברת "ביקורת".
"נעים מאוד"? אז זהו שלא. "אלים מאוד"! האם היא "בונה"? אז זהו שלא, היא רק "הורסת!"
כל אחד מאיתנו חווה רגעים טעונים מבן הזוג שלו, אמירה קשה, פעולה פוגענית, חוסר הקשבה וכו...
האם נביע את כאבנו מכך, ברור שכן.
אבל, ופה ההבדל הגדול האם נביע את טענתנו מול בן.ת זוגנו או נשלוף את האקדח בכדי "לירות" ביקורת, ולפגוע...עמוק!
זהו הבדל תהומי ממש!
"יאיר, הבטחת שתסדר את הארון שלך עם בגדי החורף אתמול וזה לא קרה, אתה יכול בבקשה לדאוג שזה יקרה היום? - טענה
לעומת ביקורת - "למה אתה תמיד מתעלם ממה שאני מבקשת? ביקשתי שתסדר את הארון, ממש לא אכפת לך!"
זהו! הרגשות הם שליליים וכך גרמנו לבן.ת זוגנו להבין שיש לו בעיה באופיו ובאישיותו. הוא בן אדם מתעלם ולא איכפתי. פסלנו שתי תכונות שבו בהינף פה מסוכן.
רגע שניה, הוא לא אכפתי? אף פעם? אף פעם לא היה לו אכפת ממך? מה, הוא בן אדם מתעלם? ממך? מהסביבה? מהעולם כולו? אני בטוח שאת לא מאמינה בזה!
טענה עם מילים כוללות, אף פעם...תמיד... וכו, היא הביקורת שגורמת לצד השני להרגיש חסר אונים ולהיות מלא, אבל מלא בחוסר. ואם כך זה ממשיך, הרעל מציף עוד ועוד עד לרגע של חנק.
ושוב, שלא תטעו, אם יש טענה חובה שהיא תאמר, אבל למה שלא נהיה מעט יותר זהירים? וכן, גם ברגע של כעס? למה שלא נקפיד להתנסח נכון לצורך הבעת רגשות ומטרה אחת ויחידה, לפתור? ולא, לא במטרה לפגוע, להאשים ולהיות צודק!
השבוע ישב אצלי זוג בקליניקה, פגישה ראשונה, פגישת אבחון, השאלה הראשונה שאני שואל כל אחד בתורו היא: "למה את.ה כאן?"
הפעם דווקא ביקשתי להתחיל מהגבר.
בשניה אחת קלה, תת המקלע נשלף ומיד התחילו הצרורות.
הוא: "היא אף פעם לא מקשיבה, היא תמיד חושבת רק על עצמה, היא אף פעם לא נותנת לי להשחיל מילה, תמיד היא זאת שמדברת"
עצרתי אותו
אני: "תגיד השבוע דיברת איתה?"
הוא: "מה זאת אומרת ברור..."
אני: "ויצא לך השבוע לבקש ממנה משהו?"
הוא: כמעט לפני שסיימתי לשאול את השאלה "לא!"
פניתי אליה
אני: "השבוע הוא ביקש ממך בקשה כלשהי?"
היא: "דווקא כן, יום שלישי זה היום שהוא מוציא את הילדים מהמסגרות. משהו התעכב לו בעבודה והוא ביקש שאוציא את הילדים, כי הוא לא בטוח שיספיק"

פונה אליו
אני: "זכור לך?"
הוא: "אה... כן ..." (מבוכה קטנה...)
אני: "והיא הוציאה את הילדים?"
הוא: במגננה, (על זה במאמר הבא) "כן אבל לא היתה לה ברירה, מה הם היו נשארים במסגרות?"
אני: "תגיד אם היא הוציאה את הילדים, האם זה קרה על דעת עצמה? הרי זה היום שלך..."
הוא: "ברור שלא על דעת עצמה. ביקשתי."
אני: כלומר היא הקשיבה?
הוא: מממ...אההה...כן.. (מבוכה נוספת)
אני: להזכיר לך שאמרת שהיא אף פעם לא מקשיבה? אף פעם!
וכך כל כך בקלות הוא פסל את יכולת ההקשבה שלה, והרי ברור שהוא בטח שכח "עוד כמה פעמים" בעבר שהיא הקשיבה ואפילו נחלצה לעזרה. אבל היא מוצפת בתחושה שהיא "אף פעם" לא מקשיבה לו. יש לה בעיה באישיותה! היא פשוט לא מקשיבה, אף פעם!
עכשיו השאלה הופנתה אליה
אני: "למה את כאן?"
היא: המשפט הפותח "אני מפוחדת ממנו, אני הולכת לידו על ביצים..." וכו...
ברור, ובטח לא תצא מזה חביתה, אלא עומס ריגשי קשה, היא "מפוחדת"
זוגות יקרים ואהובים, הנה היא לפניכם, הגברת הראשונה של חורבן הזוגיות "ביקורת".
ולא, אל תרגישו מוזרים. לצערי היא נמצאת שם ברוב מערכות היחסים, אבל העבודה הקשה והחשובה היא לפקח עליה כמה שיותר, ולסלק אותה ככל שניתן, וכן, זה ניתן גם ניתן!
רגע לפני שאתם פונים לבן.ת זוגכם חישבו איך אתם מתמקדים בטענה על הדבר הספציפי שהכעיס או פגע בכם והימנעו מהטחת הכללות.
"למה היית צריכה להגיד את זה בפני החברים שלנו? זה משהו אישי והרגשתי ממש לא נעים." טענה
לעומת
"חוסר הרגישות שלך(הכללה) פשוט לא יאמן, למה היית צריכה להגיד את זה בפני החברים שלנו? את פשוט בן אדם חסר טאקט (הכללה)" ביקורת!
אתם מבינים? תחשבו על זה רגע, הרי ברור שהאינטרס האישי שלכם הוא שמשהו שבן.ת זוגכם עשה.תה והפריע לכם, לא יקרה יותר, נכון? זאת המטרה בעצם, אז הנה עכשיו אתם מבינים שבפניה נוקשה של ביקורת הסיכוי הוא מאוד נמוך שזה יקרה, שתשיגו את בקשתכם, תאחלס, ותפתרו.
לעומת זאת, אם תתמקדו בטענה ורק בה, כן, בסיטואציה העכשוית שקרתה והפריעה לכם, וכך תבואו לטעון מול בן.ת זוגכם, הסיכוי שתשיגו פתרון גבוה מאוד, וכך השארתם אותו קשוב, רתום וגם חסכתם "קליע"...
אז יאללה קדימה בואו נתחיל לעבוד, בואו נתחיל בזה שמעכשיו המנטרה היא: "ביקורת? לא בבית זוגיותינו!"
בהצלחה